<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת מטות</h1>
<h2>דף לא.</h2>
אל ראשי המטות [במדבר ל']. למה נאמר אל ראשי, הי' לו לכתוב וידבר משה אל בני ישראל כמו בכל הפרשיות. אלא לפי שנ' בפרשת בהעלותך (במדבר י' ב') ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה וכתיב בתריה (י"ג ג') ואם באחת יתקעו ונועדו אליך (כל) הנשיאים יכול כל הקודם [במקרא קודם במעשה], פי' שיהו מתכנסין כל העדה קודם כל הנשיאים, ת"ל אל ראשי המטות, והדר אל בני ישראל לעולם ראשי המטות קודם, ור' יונתן אמר אינו צריך דיליף מסיני דנשיאים קודמין לעדה, ומוקי ראשי המטות דהכא ללמד שהפרת נדרים ביחיד מומחה. או בג' הדיוטות, דיליף לה בגז"ש זה הדבר זה הדבר משחוטי חוץ מה להלן אהרן ובניו וכל ישראל אף כאן בנדרים כן. וי"מ אהרן הוא כיחיד מומחה. ובניו תרי, וכל ישראל חד, הרי ג' הדיוטות. פי' אחר, אהרן ובניו הרי ג'. וכן פסק.
ד"א זה הדבר דווקא חכם בהתרה ובעל בהפרה. ופי' רשב"ם הטעם למה בעל דוקא בהפרה, כי לשון הפרה בלא שום טעם וחרטה כמו (דברים ל"א כ') את בריתי היפר, ולשון התרה הוא צריך טעם בחרטה. ולכך פסק כיצד מתירין נדר ע"י יחיד מומחה או ג' הדיוטות, יבא הנשבע לפניהם ולא ע"י שליח, רק (בעל ע"י אשתו) [אשה ע"י בעלה]. וכן פסק שאין מתירין נדר ע"י שליח רק הנודר בעצמו יבא לפני המתירין, רק לאשה ע"י בעלה.
<h2>דף לו:</h2>
אל ראשי המטות [במדבר ל']. למה נאמר אל ראשי, הי' לו לכתוב וידבר משה אל בני ישראל כמו בכל הפרשיות. אלא לפי שנ' בפרשת בהעלותך (במדבר י' ב') ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה וכתיב בתריה (י"ג ג') ואם באחת יתקעו ונועדו אליך (כל) הנשיאים יכול כל הקודם [במקרא קודם במעשה], פי' שיהו מתכנסין כל העדה קודם כל הנשיאים, ת"ל אל ראשי המטות, והדר אל בני ישראל לעולם ראשי המטות קודם, ור' יונתן אמר אינו צריך דיליף מסיני דנשיאים קודמין לעדה, ומוקי ראשי המטות דהכא ללמד שהפרת נדרים ביחיד מומחה. או בג' הדיוטות, דיליף לה בגז"ש זה הדבר זה הדבר משחוטי חוץ מה להלן אהרן ובניו וכל ישראל אף כאן בנדרים כן. וי"מ אהרן הוא כיחיד מומחה. ובניו תרי, וכל ישראל חד, הרי ג' הדיוטות. פי' אחר, אהרן ובניו הרי ג'. וכן פסק.
ד"א זה הדבר דווקא חכם בהתרה ובעל בהפרה. ופי' רשב"ם הטעם למה בעל דוקא בהפרה, כי לשון הפרה בלא שום טעם וחרטה כמו (דברים ל"א כ') את בריתי היפר, ולשון התרה הוא צריך טעם בחרטה. ולכך פסק כיצד מתירין נדר ע"י יחיד מומחה או ג' הדיוטות, יבא הנשבע לפניהם ולא ע"י שליח, רק (בעל ע"י אשתו) [אשה ע"י בעלה]. וכן פסק שאין מתירין נדר ע"י שליח רק הנודר בעצמו יבא לפני המתירין, רק לאשה ע"י בעלה.
וכשיבא הנודר פסק דצריך לפרט הנדר. וגם פסק הלכה כר' נחמן דאמר פותחין בחרטה. פי' הנודר צריך שיפתח תחילה בחרטה ויאמר מתחרט אני ואלו הייתי יודע כן לא הייתי נודר. וי"א פותחין בחרטה קודם (שיוכלו) [שיתחילו] להתיר לו יפתחו לו ויאמרו לו אדעתא דהכי מי נדרת או וכדו תהית. אז יאמר החכם מותר לך ג' פעמים, וג' הדיוטות נמי יאמרו כל אחד ואחד ג"פ מותר לך.
וכן פסק אם אדם נדר [או נשבע] ולא חרט [על נדרו או] על שבועתו ורואין ב"ד שהיתר בשבועותיו או בנדר גורם לעשות מצוה להטיל שלום בין איש לאשתו [או] בין אדם לחבירו, ב"ד פותחין מאיליהן פתח לנדרו [ולשבועתו] ומודיעין לו מה [הנדר או] השבועה גורם לבטל מצוה, ואפי' ע"ד רבים נדר אם מתחרט מתירין לו ג' הדיוטות. ואם לא ניחם ועומד בנדרו ובמרדו מקיים שבועתו [או נדרו]. אמנם פרי"ץ דאם נדר להפר תקנת הקהל, מתירין לו בע"כ, ומלקין אותו.
ופסק מורינו רב האי גאון דנמנעו מלהתיר שבועות זולתי לדבר מצוה לפי שאין נדרים רגילים [ללמוד] בבית המדרש ואיכא למיחש אעונש דשבועה בתורה. אמנם פי' ר"ת ורי"ץ דשבועה בתורה, חכם מתיר אותה או ג' הדיוטות, דהכתיב [במדבר ל'] או השבע שבועה לא יחל דברו הא אחרים מוחלין. ועוד דאין לו שבועה בתורה אם לא יזכור השם, והלכה דנזקקין לאלקי ישראל. ועוד צדקיהו נשבע לנבוכדנצר בתורה וס"ת בידו על ברכיו והתירו לו חכמי ישראל. וכן אמר פרעה ליוסף זיל איתשיל על שבועתך דאשבעך אביך בנטילת חפץ דמצוה. ופי' ר"ת דבתקיעת כף צריך להחמיר יותר מנדר ושבועה ואין לה הפרה, והפסוק החמיר בה שנ' (יחזקאל י"ז י"ח) ובזה אלה והפר בריתו והנה נתן ידו וכל אלה עשה לא ימלט. אך אם יש הפסד מרובה מתירין לו, מוטב שיאכלו בשר תמימות שחוטות ואל יאכלו וכו'. ופסק דאם הנשבע אדם לחבירו מעצמו, או שהשביעו ואמר אמן, דאין להתיר נדרו ושבועתו אלא בפניו לכתחילה. דאמרי' אמר ליה הקב"ה למשה במדין נדרת לך במדין והתר נדרך שנ' [שמות ד'] ויאמר ד' אל משה במדין לך שוב מצרים וגו'. (ופר"ץ) [ופרי"ץ] דבדיעבד אם הותר נדרו שלא בפניו מהני, שהרי צדקיהו נשבע לנבוכדנצר והתירו לו חכמי ישראל שלא בפניו.
<h2>דף מה:</h2>
וכשיבא הנודר פסק דצריך לפרט הנדר. וגם פסק הלכה כר' נחמן דאמר פותחין בחרטה. פי' הנודר צריך שיפתח תחילה בחרטה ויאמר מתחרט אני ואלו הייתי יודע כן לא הייתי נודר. וי"א פותחין בחרטה קודם (שיוכלו) [שיתחילו] להתיר לו יפתחו לו ויאמרו לו אדעתא דהכי מי נדרת או וכדו תהית. אז יאמר החכם מותר לך ג' פעמים, וג' הדיוטות נמי יאמרו כל אחד ואחד ג"פ מותר לך.
